<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' חלה</h1>
<h2>דף כו:</h2>
גרסי' בבכורות בפרק עד כמה ישראל [כ"ו ע"ב] ת"ר הכהנים והלוים והעניים המסייעים בבית הרועים ובבית הגרנות ובבית המטבחיים אין נותנים להן תרומה ומעשרות בשכרן, ואם עשו כן חללו, ועליהם אמר הכתוב שחתם ברית הלוי אמר ה' צבאות, ואומר את קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו, ובקשו חכמים לקונסן ולהיות מפרישין עליהם תרומה משלם, ומפני מה לא קנסום, דילמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב, ובכולן יש בהן טובת הנאה לבעלים. כיצד ישראל שהפריש תרומה מכריו ומצאו ישראל אחר ואמר לו הילך סלע זו ותנה לבן בתי כהן מותר, ואם היה כהן לכהן אסור. [ר' שמעון בן אלעזר אומר אף מתנות כהנים כן. כיצד ישראל שהפריש מאתיים זוז למתנות כהונה ומצאו ישראל אחר ואמר לו הילך סלע זו ותנה לכהן בן בתי מותר, ואם היה כהן לכהן אסור]. ות"ק מאי טעמא לא אמר מתנות כהונה, אמר לך תרומה הוא דקדושת הגוף ועון מיתה לא אתי למטעי בה, הני כיון דקדושת דמים נינהו אתי למטעי בהו, סבר תיחול קדושת' אארבעה זוזי ואתי למנהג בהון מנהג חולין. אמר רבא תרומת חו"ל אין בה משום כהן המסייע בבית הגרנות. רב חמא יהיב לה לשמעיה. אמר שמואל תרומת חו"ל מבטלה ברוב, רבה מבטל לה ברוב ואכיל לה בימי טומאתו. רב הונא בריה דרב יהושע כי מתרמי ליה חמרא דתרומה רמי תרתי חולי וחדא דתרומה, מכאן ואילך שקיל חדא ורמי חדא. ואמר שמואל תרומת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש. ואמר שמואל אין תרומת חו"ל אסורה אלא למי שטומאה יוצאה עליו מגופו, וה"מ באכילה אבל בנגיעה לית לן בה. ואמר רבינא הלכך נדה קוצה לה חלה ואכיל לה כהן קטן, ואי ליכא כהן קטן שקלה לה בריש מסא ושדיא ליה בתנורא והדר מפרשא חלה כי היכי דלא תשתכח תורת חלה ואכיל לה אפילו כהן גדול. רב נחמן ורב עמרם ורמי בר חמא הוו קא אזלי בארבא סליק רב עמרם לאפנויי, אתת ההיא אתתא לקמייהו אמרה להו טמא מת מהו שיטבול ויאכל בתרומת חו"ל, א"ל וכי הזאה יש לנו, א"ל רמי בר חמא לא ליחוש מר לסבא, אדהכי אתי רב עמרם אמר להו הכי אמר רב טמא מת טובל ואוכל בתרומת חו"ל. ולית הלכתא כותיה. ת"ר [פסחים ע"ב ע"ב] מעשה ברבי טרפון שלא בא אמש לבית המדרש, לשחרית מצאו ר"ג אמר לו מפני מה לא באת אמש לבית המדרש, א"ל עבודה עבדתי, א"ל כל דבריך אינן אלא תימא וכי יש עבודה בזמן הזה, א"ל הן דכתיב עבודת מתנה אתן את כהונתכם עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש.
<h2>דף כז.</h2>
ואשכחן בפסקא, והיכא דגלגל עיסה מערב יום טוב מפרישין ממנה חלה [בי"ט] דהלכתא כרבא דאמר מפרישין, והכי איתא בפ"ק דיו"ט [ביצה ח' ע"ב] אמר רבא שחט צפור מערב יו"ט אין מכסין את דמו ביו"ט, גלגל עיסה מערב יו"ט מפרישין ממנה חלתה ביו"ט, אבוה דשמואל אמר אפילו גלגל עיסה מערב יו"ט אין מפרישין ממנה חלתה ביו"ט. ובהאי מילתא חזינא פלוגתא ביני רבואתא אי הלכה כרבא אי כאבוה דשמואל, דהאי גאון דלעיל פסק כרבא, ורבינו חננאל ז"ל נמי הכי כתב בפירושו ואלו תורף דבריו אמר רבא שחט צפור מערב יום טוב שמיד חייב לכסות את דמו ופשע ולא כסהו אין מכסהו בי"ט, שכל דבר שאיפשר לעשות מערב י"ט ולא עשהו אין דוחה י"ט, גלגל עיסה מערב י"ט מפרישין ממנה חלתה בי"ט, וכיון דרבא (תנא) בתרא הוא ק"ל כותיה דהלכתא כבתראי. אבוה דשמואל אוסר להפריש חלה בי"ט מעיסה שהיא מגולגלת מערב י"ט, שהיה לו להפריש חלתה משעה שגלגל, כדתנן [חלה פ"ג מ"א] אוכלין [עראי] מן העיסה עד שתתגלגל בחטין ותטמטם בשעורין, גלגלה בחטין וטמטמה בשעורין האוכל ממנה חייב מיתה. ופליגא עליה שמעתא דשמואל בריה דאמר במס' בכורות [כ"ז ע"א] תרומת חוצה לארץ אוכל והולך ואח"כ מפריש, והנה כיון שיש לו רשות לאכול בלא הפרשת חלה כאלו לא נתחייב עדיין. ומתמה מי לא מודה שמואל שאם הפריש שאסורה לזרים. ואנן תמהינן אמאי פסק רבינו חננאל כרבא דהוא בעצמו כתב בפירושו בהאי פירקא בשמעתא דמוללין מלילות [ביצה י"ג ע"א] בהאי לישנא, וכל מלאכת אוכל נפש שאי אפשר לעשות מערב י"ט עושין אותה בי"ט, אבל מלאכה שאיפשר לעשות מערב י"ט אסור לעשותה בי"ט, והוא כגון הלש עיסה מערב י"ט אין מפרישין [ממנה] חלתה בי"ט, והלש בי"ט מפרישין ממנה חלתה בי"ט, הילכך לא בריר לן הא דפסק רבינו חננאל ז"ל, או אם טעה סופר על שמו. והגאון רבינו יצחק ז"ל [כתב בהלכות דיליה דהלכתא כאבוה דשמואל דגרסי' בפרק משילין [ביצה ל"ז ע"א] ולא מגביהין תרומות ומעשרות ואפילו] לתנן לכהן בו ביום, והני מילי דטבילי מאתמול, אבל פירי דטבילי האידנא כגון עיסה לאפרושי ממנה חלתה מפרישין ויהבין לכהן.
תנינן בפסחים בפרק אלו עוברין [מ"ו ע"א] כיצד מפרישין חלה בטומאה ביום טוב, ר' אליעזר אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה, בן בתירא אומר תטיל לה לצונן, אמר ר' יהושע לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בבל יראה ובבל ימצא, אלא מפרשתה ומנחתה עד הערב ואם החמיצה החמיצה. תניא [שם מ"ח ע"א] רבי אומר הלכה כרבי אליעזר, ור' יצחק אומר הלכה כבן בתירא. והלכתא כר' אליעזר כדפסק רבי דק"ל הלכה כרבי מחבירו, ועוד דהא דר' אליעזר שייכא בהאיך אחריתא דר' אליעזר דאמר [שם מ"ח ע"ב] אף הרודה ונותן בסל הסל מצרפן לחלה וחד טעמא הוא, וכבר פסק שמואל הלכה כר' אליעזר דאמר הסל מצרפן לחלה, ואמר ר' חנינא אפילו כעכין דאין נושכות זו בזו הסל מצרפן לחלה. אלא מיהו [ה"מ] בא"י דחלה דאוריתא וכיון שהיא [חלה] טמאה לא חזיא לאכילה כלל לא לגדול ולא לקטן, ולפי שאסור לאפות בי"ט דבר שאינו אוכל נפש, וגם אסור לשרוף קדשים ביום טוב הוצרך לומר לא תקרא לה שם עד שתאפה, וכיון שלא יקרא לה שם חלה עדיין לא נתקדשה, וכל ריפתא וריפתא דאפיה אמרי' האי היא דחזיא לאכילה, וכד מיפרשא לחדא מיניהו וקריא לה חלה אשתריין הנך כולהו ואיתסרא לה ההיא חלה בלחוד ושביק לה עד מוצאי יום טוב ושריף לה, אבל חלת חוצה לארץ [אמור רבנן היא לא צריכא ולא מידי, אלא קורא לה שם ואפי לה ואכיל לה כהן קטן, דאמר שמואל [בכורות כ"ז ע"א] אין חלת חוצה לארץ] אסורה אלא למי שטומאה יוצאה עליו מגופו, באיש עד שיראה קרי ובאשה עד שתראה נדה. ואי ליכא כהן קטן עבדינן כר' אליעזר דאמר לא תקרא לה שם עד שתאפה ולכי נפיק יומא טבא שרפינן לה, וכן הלכתא. איתמר [פסחים מ"ו ע"ב] האופה מיום טוב לחול רב חסדא אמר לוקה, רבה אמר אינו לוקה, רבה אית ליה הואיל ואי מיקלעי ליה אורחים חזי ליה, רב חסדא לית ליה הואיל, וקם ליה רבה כר' אליעזר דאמר הואיל ואי בעי מתשיל עליה ומשוי ליה חול והויא ליה כדידיה ומוזהר עליה בבל יראה ובבל ימצא. ואיפסיקא הלכתא כר' אליעזר והלכך הלכתא נמי כרבה דקאי כותיה. וטעמיה דר' אליעזר דאמר הסל מצרפן לחלה דכתיב והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה, לאחר שנקרא לחם יוכל להפריש ממנה, דאין לחם אלא האפוי בתנור. ואמר [פסחים מ"ח ע"ב] רב יהודה אמר (רב) [שמואל] הלכה כר' אליעזר דאמר הסל מצרפן לחלה. ואמר ר' יהושע בן לוי לא שנו אלא ככרות של בבל שנושכות זו בזו ודמיא לעיסה אבל כעכין לא, ור' חנינא אמר אפילו כעכין. וכתב גאון בהאי לישנא, חלה גדולה שנותנין לכהן מותר לקרות לה שם בי"ט של פסח קודם אפייתה, שלא אסרו לקרות שם בי"ט של פסח אלא לחלה של אש שאם קרא לה שם אינו יכול לשורפה דאין שורפין קדשים ביו"ט, [ואם אפה אותה אחר שקרא לה שם הרי אפה מה שאסור לאכול ביו"ט] ואין עושין ביו"ט אלא אוכל נפש בלבד, אבל חלה גדולה כיון שכהן טמא אוכל אותה, מותר לאפות ביום טוב. [וחלת של אש בחוצה לארץ אם טעה וקרא עליה שם מותר לאפות ביום טוב] במקום שיש כהן קטן, דאין תרומת חוצה לארץ אסורה אלא למי שטומאה יוצאה עליו מגופו. ואין מברכין להפריש חלה אלא על חלת האור, אבל על חלת כהן אין מברכין. וחלת האור אין לה שיעור וחלת כהן אחד מכ"ד.
ושיעור עיסה שחייב להפריש [חלה] ממנה מ"ג ביצים וחומש ביצה. ושיעור ביצה של חלה יש שמשערים השעור לע"ב אוקיאות והאוקיא עשרה זוזי כיילי, וחכמי אספמיא חולקין בדבר זה ואומרים ששעור חלה מ"ד אוקיאות דהאוקיא עשרה זוזי כיילי. ונשאלו הגאונים ז"ל בדבר זה איזהו שעור מדוקדק, והשיבו כי ודאי שיעור חלה מ"ג ביצים וחומש ביצה וכמפורש בשמעתא דאימריא בעירובין בפ' כיצד משתתפין [פ"ג ע"א] כי אתא רב דימי אמר שיגר לו בן בוניוס לרבי מודיא קונטרסא דמן נאוסא וכו', ומההיא שמעתא שמעינן דשעור חלה מ"ג ביצים וחומש ביצה ולכן נתנה תורה שעור בביצים ובפירות, שדברי סופרים נתנו על הר סיני כדכתיב ועליהם ככל הדברים, לפי שהביצים והפירות נמצאות בכל מקום, כי גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שישראל עתידין להתפזר בין האומות, ומשקליהם ומדותיהם שהיו בימי משה ושהוסיפו עליהם בארץ ישראל אין נשמרין להם, והמדות משתנות בדורות ובמדינות, שבכל דור ודור היו מחדשין חכמים מדותיהן, כדמפורש בכמה מקומות [עדיות פ"א מ"ב, כתובות ס"ד ע"ב, מנחות ע"ז ע"א, בכורות נ' ע"א]. וגם בחלה מצינו שהיו מחדשין מדותיה בכל עת, שהרי שיגר לו בן בוניוס וכו' ואמר ר' יצחק [פסחים ק"ט ע"א] נמי קיסתא דמורייסא דהות בציפורי, ותומנתא קמייתא דאמר ר' יוחנן דהות יתירא על דא ריבעא, וגם רב [פסחים מ"ח ע"א] שיער קבא מלוגנאה לפסחא וכן לחלה. ונשתנו כל המדות הללו שהם מזמן קרוב ואינן ידועות כלל, וכל שכן מדורות הראשונים שאינם ידועי' מדותיהן כלל, הלכך תלו חכמים ז"ל המדות בפירות ובביצים שהם קיימות ואינן משתנות. מיהו שיעור הביצים תלו אותן לפי דעתו של רואה. [ויש מי ששיער משקל ידוע בה' רבעים קמח ועוד] ע"ב אוקיאות, כך עלה בדעתו וכך ראה שיעור הביצים. והרבה מרבואתא ששערו נמי כשעור הזה. וחכמי אספמיא ששערו נמי מ"ד אוקיאות כך עלה בדעתם וכך ראו בשעור הביצים והחמירו בדבר, וחייבין לעשות כפי שיעורן כי הכל לפי דעתו של רואה. ויש נמי מי ששיער משקל ידוע בה' רבעים קמח ועוד ואמר שהמשקל תש"ב זוזים. ומנהגא דעלמא האידנא בכולה גולה לאפרושי שתי חלות אחת לאור ואין לה שעור ואחת לכהן ויש לה שעור כדפרישנא לעיל, והיינו טעמא דעבדינן תרי משום דלא איפשר למיכלה בטומאה, ואי איפשר נמי לבטלה כדי שלא תשתכח תורת חלה הילכך עבדינן הכי. והכי מנהגא מפריש [מראשית עיסה מעט לישה ומברך עליה מקודם שיפרישנה בא"י אמ"ה אקב"ו להפריש תרומה, ונוטל מעט לישה ואומר הרי זו חלה היא חלת האור ואין לה שיעור. ואחר כך מפריש חלה אחרת] כשיעור שפירשנו אחד מכ"ד ולנחתום אחד ממ"ח בלא ברכה ואומר הרי זו לכהן ונותנה לכהן ואין לה פדיון.
גרסי' בבכורות בפרק עד כמה ישראל [כ"ו ע"ב] ת"ר הכהנים והלוים והעניים המסייעים בבית הרועים ובבית הגרנות ובבית המטבחיים אין נותנים להן תרומה ומעשרות בשכרן, ואם עשו כן חללו, ועליהם אמר הכתוב שחתם ברית הלוי אמר ה' צבאות, ואומר את קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו, ובקשו חכמים לקונסן ולהיות מפרישין עליהם תרומה משלם, ומפני מה לא קנסום, דילמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב, ובכולן יש בהן טובת הנאה לבעלים. כיצד ישראל שהפריש תרומה מכריו ומצאו ישראל אחר ואמר לו הילך סלע זו ותנה לבן בתי כהן מותר, ואם היה כהן לכהן אסור. [ר' שמעון בן אלעזר אומר אף מתנות כהנים כן. כיצד ישראל שהפריש מאתיים זוז למתנות כהונה ומצאו ישראל אחר ואמר לו הילך סלע זו ותנה לכהן בן בתי מותר, ואם היה כהן לכהן אסור]. ות"ק מאי טעמא לא אמר מתנות כהונה, אמר לך תרומה הוא דקדושת הגוף ועון מיתה לא אתי למטעי בה, הני כיון דקדושת דמים נינהו אתי למטעי בהו, סבר תיחול קדושת' אארבעה זוזי ואתי למנהג בהון מנהג חולין. אמר רבא תרומת חו"ל אין בה משום כהן המסייע בבית הגרנות. רב חמא יהיב לה לשמעיה. אמר שמואל תרומת חו"ל מבטלה ברוב, רבה מבטל לה ברוב ואכיל לה בימי טומאתו. רב הונא בריה דרב יהושע כי מתרמי ליה חמרא דתרומה רמי תרתי חולי וחדא דתרומה, מכאן ואילך שקיל חדא ורמי חדא. ואמר שמואל תרומת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש. ואמר שמואל אין תרומת חו"ל אסורה אלא למי שטומאה יוצאה עליו מגופו, וה"מ באכילה אבל בנגיעה לית לן בה. ואמר רבינא הלכך נדה קוצה לה חלה ואכיל לה כהן קטן, ואי ליכא כהן קטן שקלה לה בריש מסא ושדיא ליה בתנורא והדר מפרשא חלה כי היכי דלא תשתכח תורת חלה ואכיל לה אפילו כהן גדול. רב נחמן ורב עמרם ורמי בר חמא הוו קא אזלי בארבא סליק רב עמרם לאפנויי, אתת ההיא אתתא לקמייהו אמרה להו טמא מת מהו שיטבול ויאכל בתרומת חו"ל, א"ל וכי הזאה יש לנו, א"ל רמי בר חמא לא ליחוש מר לסבא, אדהכי אתי רב עמרם אמר להו הכי אמר רב טמא מת טובל ואוכל בתרומת חו"ל. ולית הלכתא כותיה. ת"ר [פסחים ע"ב ע"ב] מעשה ברבי טרפון שלא בא אמש לבית המדרש, לשחרית מצאו ר"ג אמר לו מפני מה לא באת אמש לבית המדרש, א"ל עבודה עבדתי, א"ל כל דבריך אינן אלא תימא וכי יש עבודה בזמן הזה, א"ל הן דכתיב עבודת מתנה אתן את כהונתכם עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש.
<h2>דף נ.</h2>
ושיעור עיסה שחייב להפריש [חלה] ממנה מ"ג ביצים וחומש ביצה. ושיעור ביצה של חלה יש שמשערים השעור לע"ב אוקיאות והאוקיא עשרה זוזי כיילי, וחכמי אספמיא חולקין בדבר זה ואומרים ששעור חלה מ"ד אוקיאות דהאוקיא עשרה זוזי כיילי. ונשאלו הגאונים ז"ל בדבר זה איזהו שעור מדוקדק, והשיבו כי ודאי שיעור חלה מ"ג ביצים וחומש ביצה וכמפורש בשמעתא דאימריא בעירובין בפ' כיצד משתתפין [פ"ג ע"א] כי אתא רב דימי אמר שיגר לו בן בוניוס לרבי מודיא קונטרסא דמן נאוסא וכו', ומההיא שמעתא שמעינן דשעור חלה מ"ג ביצים וחומש ביצה ולכן נתנה תורה שעור בביצים ובפירות, שדברי סופרים נתנו על הר סיני כדכתיב ועליהם ככל הדברים, לפי שהביצים והפירות נמצאות בכל מקום, כי גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שישראל עתידין להתפזר בין האומות, ומשקליהם ומדותיהם שהיו בימי משה ושהוסיפו עליהם בארץ ישראל אין נשמרין להם, והמדות משתנות בדורות ובמדינות, שבכל דור ודור היו מחדשין חכמים מדותיהן, כדמפורש בכמה מקומות [עדיות פ"א מ"ב, כתובות ס"ד ע"ב, מנחות ע"ז ע"א, בכורות נ' ע"א]. וגם בחלה מצינו שהיו מחדשין מדותיה בכל עת, שהרי שיגר לו בן בוניוס וכו' ואמר ר' יצחק [פסחים ק"ט ע"א] נמי קיסתא דמורייסא דהות בציפורי, ותומנתא קמייתא דאמר ר' יוחנן דהות יתירא על דא ריבעא, וגם רב [פסחים מ"ח ע"א] שיער קבא מלוגנאה לפסחא וכן לחלה. ונשתנו כל המדות הללו שהם מזמן קרוב ואינן ידועות כלל, וכל שכן מדורות הראשונים שאינם ידועי' מדותיהן כלל, הלכך תלו חכמים ז"ל המדות בפירות ובביצים שהם קיימות ואינן משתנות. מיהו שיעור הביצים תלו אותן לפי דעתו של רואה. [ויש מי ששיער משקל ידוע בה' רבעים קמח ועוד] ע"ב אוקיאות, כך עלה בדעתו וכך ראה שיעור הביצים. והרבה מרבואתא ששערו נמי כשעור הזה. וחכמי אספמיא ששערו נמי מ"ד אוקיאות כך עלה בדעתם וכך ראו בשעור הביצים והחמירו בדבר, וחייבין לעשות כפי שיעורן כי הכל לפי דעתו של רואה. ויש נמי מי ששיער משקל ידוע בה' רבעים קמח ועוד ואמר שהמשקל תש"ב זוזים. ומנהגא דעלמא האידנא בכולה גולה לאפרושי שתי חלות אחת לאור ואין לה שעור ואחת לכהן ויש לה שעור כדפרישנא לעיל, והיינו טעמא דעבדינן תרי משום דלא איפשר למיכלה בטומאה, ואי איפשר נמי לבטלה כדי שלא תשתכח תורת חלה הילכך עבדינן הכי. והכי מנהגא מפריש [מראשית עיסה מעט לישה ומברך עליה מקודם שיפרישנה בא"י אמ"ה אקב"ו להפריש תרומה, ונוטל מעט לישה ואומר הרי זו חלה היא חלת האור ואין לה שיעור. ואחר כך מפריש חלה אחרת] כשיעור שפירשנו אחד מכ"ד ולנחתום אחד ממ"ח בלא ברכה ואומר הרי זו לכהן ונותנה לכהן ואין לה פדיון.
